שחיקה חומצית כרונית של השיניים: זיהוי, הבנה ומניעת נזקים
acid erosion of the teeth
ד"ר גיא וולפין – ביה"ס לרפואת שיניים, אוניברסיטת תל אביב
חשיפה מתמשכת לחומצות בחלל הפה – עקב תזונה חומצית, מגע ישיר של השן עם חומצה, הקאות חוזרות או עליית מיצי קיבה עלולה להוביל לתופעה של שחיקה חומצית. בתהליך זה שכבת האמאייל, ולעיתים גם שכבת הדנטין, נחלשות ומתמוססות בעקבות חומצות שאינן נוצרות על ידי חיידקי העששת. שחיקה חומצית כרונית גורמת לנזקים משמעותיים שאינם הפיכים, מחלישה את מבנה השן, מגבירה רגישות, ומעלה את הסיכון לשברים ולעששת.
כאשר בנוסף לכך קיימת היגיינה אוראלית לקויה או מודעות נמוכה, הנזק מחמיר עוד יותר. שחיקה חומצית יכולה להופיע בכל גיל – כתוצאה מרפלוקס כרוני או בולימיה – או לתקופה מוגבלת, למשל במהלך ההיריון המאופיין בעלייה של חומצות מהקיבה אל הפה ו/או הקאות. גם שחיקת כתרים קבועים, סתימות ושחזורי שיניים אפשרית, מאחר שהחומצה עלולה לפגוע בחומרים הדנטליים עצמם.
הסיבות העיקריות לשחיקה חומצית
1. עליית מיצי קיבה לחלל הפה
באופן טבעי קיימת בקרבת הקיבה טבעת שרירית שתפקידה למנוע עליית חומצות אל הושט ומשם לפה. אך במצבים מסוימים תיתכן חדירת חומצות ומגע ישיר עם השיניים. חשוב לדעת: לאחר הקאה אין לצחצח שיניים מייד, שכן צחצוח על גבי חומצה מחמיר את הפגיעה באמאייל.
קבוצות סיכון מרכזיות:
- נשים בהריון הסובלות מבחילות או מהקאות, במיוחד בשליש הראשון, ולעיתים עם נטייה מוגברת למתוק או חומצי.
- אנשים עם בולימיה, המאופיינת בהקאות יזומות לאחר אכילה.
- אנשים הסובלים מרפלוקס כרוני מהקיבה, בו הסוגר שבין הקיבה לושט אינו מתפקד כראוי, וחומצות עולות באופן קבוע לפה.
אנשים המרבים בצריכת מאכלים ומשקאות חומציים, טבעיים או מעובדים, חשופים יותר לשחיקת אמאייל ולעששת.
דוגמאות בולטות:
- פירות הדר (ובעיקר לימון), תותים, ענבים, עגבניות ומלפפונים חמוצים. החומצה שבלימון היא מהפוגעות ביותר, ולכן רצוי להפחית את השימוש או למהול במים ולשתות בעזרת קש.
- משקאות ממותקים וחומציים כגון קולה, לימונדה ואף משקאות דיאט (שאינם מכילים סוכר אך הינם חומציים כמו כל משקה תוסס).
- מיצי פירות טבעיים – שנחשבים בריאים אך מכילים שילוב של סוכר וחומצה טבעית.
- חטיפים מתוקים ומלוחים הנצמדים לשיניים ומגבירים חומציות.
- משקאות חומציים נוספים: קפה, תה, יין ורוטבי סלט.
3. גורמים מחמירים נוספים
- צחצוח לקוי: חוסר שימוש בתכשירי פלואוריד, צחצוח אגרסיבי, הזנחת היגיינה וטיפולי שיניים.
- ניסיונות ביתיים להלבנת שיניים: שימוש בחומצות ושיטות "סבתא" עלול לגרום לנזק קבוע.
- יובש פה (פה שורף): ירידה בהפרשת הרוק עקב גיל, מחלות, תרופות או טיפולי הקרנות/כימותרפיה. ריבוי תרופות מחמיר את היובש ומעלה את החומציות. במקרים חמורים מופיעה תסמונת הפה השורף.
- תינוקות ועששת הבקבוק: שתייה מתוקה בבקבוק, ובעיקר בשינה, גורמת לעששת חמורה בכל שיני החלב. מריחת מוצץ/פטמות בדבש או ריבה מסוכנת במיוחד.
- שחייה בבריכות: חשיפה תדירה למים חומציים בבריכה עלולה לפגוע באמאייל ולגרום לכתמים ולנקבים מיקרוסקופיים בשן. לאחר שחייה מומלץ לשטוף את הפה במים או להשתמש במי פה עם פלואוריד. ניתן ללעוס מסטיק ללא סוכר או מציצה ללא סוכר. בביקור תקופתי מומלץ טיפול פלואוריד, במיוחד לילדים.
אבחון שחיקה חומצית
בבדיקות שגרה חשוב לשים לב לסימנים אופייניים, במיוחד אצל אנשים עם יובש פה או בקבוצות סיכון.
מאפייני שחיקה טיפוסיים
- אמאייל דק או שקוף בחותכות הקדמיות, לעיתים בקצה השן המופיע שקוף או בעל גוון כחלחל.
- גוון כללי צהבהב עקב חשיפת הדנטין שמתחת לאמאייל.
- שברים קטנים באזורי קצה השן.
- מרקם לא אחיד: שקעים, חרירים וחריצים על פני השטח.
- פגיעה אפשרית גם בטוחנות ובשיניים אחרות כאשר החומציות גבוהה לאורך זמן.
במקרה של חשד לשחיקה חומצית חשוב לעדכן את רופא השיניים והשיננית לצורך קבלת הדרכה מותאמת.
מניעת נזקי שחיקה חומצית
- הפחתה משמעותית של מזונות ומשקאות חומציים, ממותקים ודביקים. אם שותים קולה או מיץ – רצוי בעזרת קש.
- שתייה מרובה של מים וחלב.
- לאחר חשיפה לחומצה (מזון חומצי, הקאה, רפלוקס): אין לצחצח שיניים מייד. יש לשטוף את הפה במים או במי פה עם פלואוריד, ולהעדיף מסטיק או סוכרייה ללא סוכר להגברת ייצור הרוק.
- הימנעות מהלבנת שיניים באמצעים ביתיים או חומציים.
- במרפאה:
- בדיקות תקופתיות אחת לשלושה עד ארבעה חודשים לקבוצות סיכון.
- הדרכה להיגיינה אוראלית ותזונה מתאימה.
- טיפולים מקומיים בפלואוריד לחיזוק האמאייל.
- במקרים קשים – סד לילה רך להתאמה אישית בו ניתן להשתמש לתכשירים משקמים בבית, למשל אלמקס ג'ל. בישראל אלמקס ג'ל נמכרת כתרופה עם מרשם. יש להרחיק אותה מילדים ולקבל הדרכה מהרופא כיצד להשתמש בה, ורק בעזרת סדים סיליקוניים אלו.אופציה נוספת לניסיון היא משחה שנקראת tooth mousse gc.
- יובש פה משמעותי: שימוש בג'לים ושטיפות ייעודיות לפי המלצת רופא השיניים.
- שחזורים: שימוש בחומרים המשחררים פלואוריד ונדבקים היטב לשן. שיניים שנפגעו קשות עשויות להזדקק לציפויי חרסינה דקים או לכתרים איכותיים ומדויקים.
שמרו על חיוך בריא גם בבריכה! 🏊♂️😁
שחיקה חומצית ו/או הכתמה של השיניים בעקבות ביקורים בבריכת השחייה
שחייה בבריכה היא פעילות מצוינת לבריאות, אך חשיפה ממושכת (בעיקר יותר מ-6 שעות בשבוע) עלולה לגרום לשתי בעיות עיקריות: כתמים צהובים-חומים על השיניים ("כתמי שחיין") ושחיקה חומצית של האמייל – נזק בלתי הפיך שמחליש את השיניים ומגביר רגישות.הסיבה העיקרית היא חוסר איזון ב-pH של מי הבריכה.
הטווח המומלץ הוא 7.2–7.8.
כאשר ה-pH יורד מתחת ל-7 (ולעיתים אף ל-3–4 בבריכות לא מתוחזקות), המים הופכים חומציים ומתחילים "לאכול" את שכבת האמייל.
מה אפשר לעשות? בדקו את pH הבריכה באופן קבוע (במיוחד אם היא ביתית או שאתם שוחים בה הרבה).צחצחו שיניים לפני הכניסה למים.אחרי השחייה – שטפו את הפה במים נקיים, המתינו 30–60 דקות לפני צחצוח, והשתמשו במשחת שיניים עם פלואוריד גבוה.שחיינים תחרותיים או כאלה ששוחים בתדירות גבוהה – מומלץ לבקר אצל רופא השיניים בתדירות גבוהה יותר לבדיקות ומניעה.ברוב הבריכות המתוחזקות היטב הסיכון נמוך מאוד.
במקרים שכבר קיימת שחיקה חומצית של השיניים - מומלץ לבצע בדיקה קצרה עם רופא השיניים, להכין סד רך סיליקוני שבו אפשר למרוח חומרים בבית למניעת המשך הגפיעה החומצית, ולקבל עצות נוספות. עם תשומת לב פשוטה ותחזוקה נכונה – אפשר להמשיך ליהנות מהשחייה בלי לפגוע בחיוך. אם אתם מבחינים בכתמים, רגישות מוגברת או שינוי במראה השיניים – הגיעו לבדיקה בהקדם. אבחון מוקדם יכול למנוע נזק משמעותי.
Swimmers Stains (כתמים): מדובר בכתמים חיצוניים בצבע חום-צהבהב המופיעים על השיניים, בדרך כלל כתוצאה מתגובה בין חלבוני הרוק לבין הכימיקלים (כמו כלור) והמינרלים במים. הכתמים הללו אינם נזק למבנה השן וניתן להסירם בניקוי אצל שיננית.
Swimmers Erosion (שחיקה): זוהי בעיה חמורה יותר. חשיפה ממושכת למים עם רמת חומציות (pH) נמוכה מדי עלולה לגרום לשחיקה כימית של זגוגית השן (אמייל). שחיקה זו היא בלתי הפיכה, עלולה לגרום לרגישות בשיניים, לשינוי בצבען (הן נראות צהובות יותר כיוון ששכבת הדנטין שמתחת לאמייל נחשפת), ולפגיעה במבנה השן.
